בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ש' דותן) מיום 22.10.06, בו דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרשם ש' ברוך) מיום 17.7.06 בגינה התקבלה בקשת המשיבות לקבלת פטור חלקי מאגרת בית משפט.
1. המשיבות הגישו תובענה כנגד המבקש ואחרים, בגדרה ביקשו סעד בסך 500 מיליון ש"ח. במקביל, בשל היותן בהליכי פירוק ובשל כך בעלות יכולת כלכלית מוגבלת, עתרו המשיבות לבית המשפט בבקשה להפחית את האגרה הנדרשת. הרשם, ש' ברוך, ציין בהחלטתו כי משמעות דחית בקשת המשיבות הינה סגירת דלת בפני המפרקים בביצוע עבודתם. כמו כן, הביע הרשם חשש כי מטרתם של המבקש והנתבעים האחרים הינה להערים קשיים על דרכם של המשיבות והמפרקים ובכך לחסום את ההליך. בנוסף, קבע הרשם כי ליבת התובענה הינה עתירות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג - 1983 (להלן: "פקודת החברות"), עתירות שיש בהן בכדי להצדיק פטור מאגרה. הרשם אף ציין כי המדינה הינה הנתבעת העיקרית בהליך זה, והסכמתה לבקשה לפטור חלקי שניתנה לאחר בדיקה של קופת הפירוק מעידה על קיום עילה. לאור שיקולים אלו, נענה הרשם בחיוב לבקשת המשיבות והורה על תשלום אגרה בסך 320 אלף ש"ח, סכום המייצג 2.5% מסכום האגרה המקורי.
2. המבקש ערער על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ש' דותן). בית המשפט בפסק דינו מיום 22.10.06 (ע"א 2656/06) החליט לדחות את ערעורו של המבקש. בית המשפט קמא קבע כי לאור החלטתו המפורטת והמנומקת של הרשם, כמו גם התרשמות הרשם כי בכוונת המערער לחסום את דרכן של המשיבות מעריכת דיון, יש מקום לדחות את ערעורו של המבקש. בית המשפט הוסיף כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט של פירוק (כב' השופטת ו' אלשייך), לאשר את הגשת התביעה מבסס את הטענה כי אין מדובר בעילה מופרכת כטענתו של המבקש. בנוסף, התנהגותו של המבקש עומדת בסתירה לטענותיו, שכן בקשתו למחיקה על הסף התייחסה לסעיף אחד בלבד בכתב התביעה ולא למחיקת התביעה בשלמותה.
3. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש כי טעה בית המשפט קמא כאשר דחה את הערעור לאור נימוקיו של הרשם. המבקש טוען כי אין לראות בניסיונו הלגיטימי למנוע הגשת תביעת סרק כנגדו, כניסיון לחסום את דרכן של המשיבות. לטענתו, בהעדר אגרה לא יהיה לו מאין לגבות את הוצאותיו. המבקש חוזר על טענותיו בערעור, לפיהן אין לראות באישור להגשת התביעה על ידי השופטת ו' אלשייך, כהכשר עילתה. לטענתו, עילותיהן של המשיבות כנגד המבקש לא נדונו בפני השופטת אלשייך להבדיל מנתבעים האחרים ולכן אין להסיק מאישור התביעה כי קיימת עילה בעינינו. עוד טוען הוא כי, בעקבות החלטת הרשם הגיש בקשה למחיקה של סעיף אחד, בניסיונו להגביל את אחריותו לנזקים נוספים שנגרמו למשיבות. אולם, לטענתו אין לראות בכך ראיה לקיום עילה בשאר סעיפי התביעה, כמו גם שאין לראות בהסכמת המדינה לפטור החלקי משום ראיה לקיום עילה.
4. המבקש מוסיף וטוען כי יש להבחין בין רשות ערעור לערכאה שלישית המוגשת במקרה בו הערעור נדון בפני מותב אחד לבין מקרה בו הערעור נדון בפני הרכב. לפיכך, לטענתו, יש להחיל אמות מידה שונות כאשר מדובר בערעור אשר מובא בפני שופט אחד אל מול ערעור שנבחן בפני הרכב. לטענתו, בערעור דנן, שנדון בפני שופט אחד, מן הראוי כי תהא אפשרות של ביקורת שיפוטית על ההחלטה שניתנה בעניינו. לסיכום, המבקש עותר לבית משפט זה לקבוע הלכה אשר תנחה את הערכאות הדיוניות בבקשות לפטור מאגרה.
5. לאחר עיון בבקשה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף ניסיונו של המבקש, טענותיו הינן פרטניות ואינן בעלות אופי כללי. ככאלה אין טענותיו עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי מקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול השלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). הבקשה בתיק דנן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית, המצדיקה הליך ערעור נוסף, בגלגול שלישי.
6. טענותיו של המבקש נסבות על החלטה דיונית אשר ככלל אין מתערבים בה (רע"א 3624/02 גבי גלס ואח' נ' יעקב בסרבי, תק-על 2002(2), 2028). בנוסף, לא נראה שנסיבות המקרה מצדיקות התערבות מאין זו. אכן, "אגרות בית המשפט נגבות בעד שירות שהמדינה מספקת לבעל הדין באמצעות מערכת בתי המשפט שלה. הואיל וכספי האגרות נכנסים לקופתה של המדינה, ברור שהמדינה היא שנפגעת כתוצאה מכך שבעל דין אינו משלם את האגרה שעליו לשלמה על פי הדין" (ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ' יש-גד, פ"ד נט(1), 642). בשל כך עמדת המדינה, כנתבעת העיקרית, הינה בעלת חשיבות גדולה, ולכן הסכמתה לפטור החלקי תומכת בהחלטת הרשם. אומנם, לגיטימי כי הנתבע ינסה להיאבק בגובה התביעה וישטח את טענותיו בעניין (ע"א 4239/01 לוי רמות נ' עמותת ז.פ., תק-על 2001(2), 87). יחד עם זאת, תפקידו של בית המשפט למנוע ניצול לרעה של זכות זו (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ ואח' נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ ואח', תק-על 2005(2), 3119). בענייננו, הביע הרשם את חששו מפני ניצול לרעה של אותה זכות ועל-כן קבע את שקבע. אין אני רואה מקום להתערב בקביעה זו.
7. למעלה מן הצורך, אוסיף כי הלכה היא במקרה בו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בפני מותב אחד על החלטה של רשם בבית משפט המחוזי מדובר בשתי ערכאות נפרדות זאת למרות ששתיהן דרות תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי (רע"א 6520/05Kirkham Holdings Limited ואח' נ' Albany Park Limited ואח', תק-על 2005(3), 2449). לפיכך טענתו של המבקש כי יש ליישם אמות מידה שונות בתיק דנן, דינה להידחות.
8. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח בטבת תשס"ז (8.1.07).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il